מה היא מוזיקה? בואו נדבר על זה...

בכתבה זו, אעסוק בהתפתחותה של המוזיקה משחר האדם ועד לתיעודה בכתב.

נבין מהם אבני היסוד ביצירה המוזיקלית, דרכה מספרים ומעבירים המוזיקאים וגם אנחנו את תחושותינו.

בזמן הנגינה היום יומית בגיטרה או בכל כלי נגינה אחר, בזמנכם הפנוי כשאתם מאזינים לאלבום של האומן החביב עליכם, או כשאתם סתם כך מאזינים לשירים ברדיו, בזמן הנסיעה בבוקר בדרך לעבודה, האם עצרתם רגע לחשוב "למה אני מאזין בכלל?", למה אתם כל כך קשובים לזה, מזיזים את הראש מצד לצד, מוחאים כפיים בקצב הנכון, רוקדים ואפילו שוכחים מעצמכם ומהעולם לרגע?!

לכולנו יש חיבור למוזיקה ברמה זו או אחרת,  בין אם אנחנו נהנים מיצירה ונגינה על כלי נגינה או מאזינים לשירים בשעות הפנאי שלנו. 

חוקרים, מוזיקולוגים ואנשי תרבות ורוח מסביב לעולם, מקדישים את מיטב זמנם ומרצם כדי לחקור, להגות ולתהות על מקורותיה והשפעתה של המוזיקה על העולם, החברה, האדם ובכלל.

לאורך הדורות נכתבו ספרים רבים בנושא, שעוסקים בניסיון להבין את התופעה האוניברסלית הלא רציונלית המדהימה הזאת, החובקת כל, חוצת התרבויות והעידנים.

את עולם המוזיקה ניתן לבחון מזוויות רבות ושונות. לדוגמה, התפתחותה במהלך הדורות והזמנים, שינויים שחלו בה בזכות מצבים חברתיים נתונים כמו מלחמה - הפסד או ניצחון, משברים כלכליים או שגשוג ועוד פרמטרים המשפיעים על "הסאונד" בתקופות שונות ובתרבויות שונות בתולדות העולם ואלו הן רק חלק קטן מהפרספקטיבות אליהן ניתן להתייחס.

מזה מאות ואלפי שנים, תרבויות שוזרות את המוזיקה בטקסי הדת והפולחן או עושות שימוש במוזיקה לשם שעשוע ובידור.

בעת החדשה, עם כניסת המדיה הדיגיטלית לכל בית והזמינות הגבוהה לתכנים אומנותיים שונים ולמוזיקה בפרט, נעשה שימוש במוזיקה בהקשרים רבים ומגוונים, בין היתר, גם בתהליכי שיווק וקידום מכירות, בהם המוזיקה כבר מוכרת וידועה כמקדמת מכירות יעילה ביותר.   

בראיה תרבותית כוללת, המוזיקה היא "פס הקול" של החיים ושל העולם. פס קול שמתפתח עם הזמן ומתאים את עצמו לתקופות שונות, אירועים וסיטואציות. ממש כמו בסרט הוליוודי בו המוזיקה מתאימה את עצמה לרגעי המתח, השמחה, העצב והתהילה.

כל אדם הוא עולם ומלואו. לכל אחד מאתנו יש את "פס הקול" האישי שלו המלווה אותו כל חייו. המוזיקה היא מדיום מאוד אסוציאטיבי והיא מצליחה להזכיר לנו תקופות ואירועים, ממש כמו חוש הריח והטעם שיכול בנשימה אחת לקחת אותנו בחזרה לילדות, לנעורים ולתחנות חיינו השונות.

לספר סיפור ללא מילים

מוזיקאים הם אנשים שמקדישים את חייהם ליצירה המוזיקלית, למידתה, חקירתה ופיתוחה לצרכים שונים (מוזיקה לסרטים, פרסומות, ריקודים וכו').

מוזיקאים, כשמם כן הם, יוצרי מוזות ותחושות. המוזיקאי הוא אמן יצירת והעברת התחושה והרגש. ממש כמו הצייר, בעזרת שילובי צלילים, סאונדים וטקסטורות, "מציירים" המוזיקאים את עולמם הפנימי, את סביבתם ואת הווי התקופה בה הם חיים.

מדהים לחשוב שמוזיקאי שיכול לבוא מארץ רחוקה, שבמקרים מסוימים כבר לא נמצא בין החיים כמה מאות שנים, יכול לחדור בצורה כל כך חיה לנימי נפשנו. אותו המוזיקאי יכול להיות אדם שמעולם לא פגשנו וגם לא נפגוש. אנחנו לא מדברים את אותה השפה ולא חיים על פי אותם המנהגים. התחנכנו על ערכים שונים וגדלנו עם אוכל, נופים וריחות אחרים, אך בכל זאת, יכולה להיות ביננו תחושה עמוקה של הכרות, הזדהות וקשר רגשי משמעותי והכל דרך היצירה והמוזיקה שכתב או הצלילים והמנגינות שהוא הפיק מכלי הנגינה שלו.

אותו אדם – אמן, יכול לגרום לנו להתרגש בזכות משפטיו המוזיקליים, כאילו סיפר כרגע את סיפור חייו.

בעיניי ובעיני רבים, המוזיקה היא דיבור רוחני גבוה שאינו תלוי בזמן או במקום. בעזרת המוזיקה אנו מתקשרים בלי מילים ויכולים לגשר מעל לפערים העמוקים והרחבים ביותר.  

מאז ומעולם

רובנו תופסים את המוזיקה כעובדת חיים ברורה ויום יומית והיא הפכה לדבר טריוויאלי ומאוד זמין ונפוץ.

רובנו הולכים עם המוזיקה שלנו בכיס, כמעט כל תכנית טלוויזיה שנייה בימינו, מבוססת על פורמט מוזיקלי כזה או אחר. באופן תדיר, מוצע לנו להשתתף בפסטיבלי מוזיקה והופעות ענק, היכן התחיל כל השיגעון הזה למוזיקה?, ממה המוזיקה מורכבת? ומי נתן לאמנות הזו את שמה? 

 

חוקרים רבים גורסים, כי המוזיקה קיימת משחר האדם והיא דבר אנושי מולד. היכולת המוזיקלית הבסיסית קיימת בכל אחד מאתנו והיא נחשבת לפעולת ביטוי ותקשור בסיסית כמו רישום וציור. המוזיקה קיימת באופן גורף בכל התרבויות.

המוזיקה אינה תלויה בהכרח בקדמה. את המוזיקה ניתן היה מאז ומעולם למצוא גם בתרבויות ארכאיות בהן עוד צדים ומלקטים. המוזיקה בתרבויות אלו נקראת  מוזיקה ילידית / מוזיקה שבטית.

אפילו אצל חלק מבעלי החיים ניתן להבחין ביכולת הבנה וביטוי מוזיקליים לא מבוטלים, דבר שמחזק עוד יותר את היותה של המוזיקה צורת תקשורת והעברת מסרים אוניברסלית וראשונית.

מקור השם מוזיקה נובע מהמילה היוונית "מוזיק" (ביוונית - μουσική , באנגלית -mousike ) שהייתה אומנותן של תשע המוזות, אלות היצירה שהונהגו על ידי אפולו אל האמניות, האור והיופי.

המוזות היו מנעימות את זמנם של אלי יוון העתיקה בנגינה, זמרה, ריקוד ונותנות השראה ("מוזה") למשוררים, למוזיקאים ולפילוסופים לעשות את מלאכתם.

 

המוזיקה החלה להיווצר בשבטים פרימיטיביים כבר בתקופה הפרה היסטורית.

ציורים ורישומים בהם מתוארים אנשים רוקדים, ששרדו על קירות במערות מהתקופה הפליאוליתית (תקופת האבן לפני 250,000) מעידים על כך.

ממצאים ארכיאולוגיים מראים שבאותה תקופה, התפתחו גם כלי הנגינה הראשונים, אלו היו כלי הקשה מעץ או מעצמות של חיות וכלי נשיפה דמויי חליל מעץ ומעצמות מחוררות.

הרברט ספנסר

לעומת זאת הציע הסוציולוג והפילוסוף הבריטי, הרברט ספנסר, תיאוריה ובה הוא טען, כי הדיבור קדם למוזיקה. כך כתב:

"שכשהדיבור נעשה אמוציונאלי, הצלילים המושמעים מתפשטים על טווח טונאלי רחב יותר וכך מתקרבים אל המוסיקה."

(מתוך כתבה שפורסמה ב1857 בפרייז'ר מגזין).

חוקר הטבע והגיאולוג הבריטי, צ'ארלס דרווין, טען כי המוזיקה היא מנגנון חיזור שקדם לדיבור והתפתח מתוך השמעת קריאות וקולות שהשתכללו. מסקנה זו, נבעה מההשוואה שביצע לבעלי חיים זכריים, בעלי מנגנון קולי המשמיעים קולות "מוזיקליים" במצבי חיזור והתרגשות מינית.

צ'ארלס דארווין

אם לא תכתוב איך תזכור?!

 

בחלוף אלפי השנים של התפתחות השפה, הכתב, השירה והנגינה עלה הצורך לשימור ורישום האמנויות המסורתיות בתרבויות המפותחות, על מנת שלא ישכחו וירדו לטמיון וכדי שיעברו הלאה לדורות הבאים.

תיעוד מהעת העתיקה, בן 4000 שנה לערך, נמצא ביוון ובמצריים.

בין הממצאים היו כתבים מוזיקליים ראשוניים שנחרטו בכתב יתדות. בנוסף, נמצאו שירים ומזמורים עם הנחיות וסימני הגייה צליליים מעל למילים, המזכירים את טעמי המקרא היהודיים.

נמצאו גם כלי חרס וחפצי אמנות מסורתיים ועליהם מעוטרים דמויות של נגנים וכלי נגינה.  

תיעוד ורישום היצירה המוזיקלית על ידי תווי (כתיבת תווים), החל להתפתח באיטליה לקראת סוף ימי הביניים  (500-1400 אחרי הספירה), על ידי תאורטיקן המוסיקה גואידו מֱאָרצוֹ (נשמע כמו דמות פיקטיבית מסיפורי פוגי) אשר כל עיסוקו היה הלחנת מזמורים גרגוריאנים לכנסיה הקתולית.

מלבד סידור התווים בצורה גרפית על גבי חמשת התווים (שכללה אז רק ארבעה קווים), מיוחסות לגואידו מארצו המצאות נוספות כמו הסולפז'יו שזה קריאת שירה מתווים ללא שמיעה מוקדמת של היצירה והמצאת שמות התווים, דו, רה, מי, פה ,סול ,לה ,סי, כפי שהם מוכרים לנו כיום. (וואו... זה ממש נשמע כמו סיפורי פוגי...).

עד אותו זמן לא הייתה קיימת שיטה לתיעוד יצירות מולחנות לכלי נגינה או שירה בצורה מדויקת.

גואידו תיעד מוזיקה... (:

רגע... \:

מה מתעדים במוזיקה? |:

ממה מוזיקה מורכבת בכלל???  :o

בואו ונדבר על זה לרגע ...

החומרים מהם עשויה המוזיקה

ראשית, בואו ונגדיר הגדרה מילונית למונח מוזיקה.

 מוזיקה היא -  אמנות סידור הצליל והשקט במרחב הזמן.  "ויקימילון"

המוזיקה מורכבת מעוד כמה משתנים חשובים ומשמעותיים מלבד צליל ושקט.

בכדי לבטא רעיון מוזיקלי, דרושים לנו מלודיה, הרמוניה, מרקם, קצב - הכולל משקלים שונים, דינאמיקה, ארטיקולציה וגוון, בעזרתם ניתן להעביר מסרים שהם הרבה מעבר לגובהי הצלילים כמו האינטונציה וההקשר בזמן הדיבור.

 

לדוגמא: כאשר אנו מספרים לחברינו איך עבר עלינו היום, אנו מביעים וממחישים את סיפורינו על ידי שינוי טון הדיבור - נמוך או גבוה, שינוי העוצמה- דיבור רך, עדין או חזק או תוקפני ושינוי מהירות הדיבור. בכך אנו מביעים שמחה, עצב, שעמום, התלהבות ועוד. צורת ההגשה הטונלית של המידע, יכולה לעיתים למסור את המסר ההפוך של משמעות המילים הנאמרות. נסו לצעוק על מישהו "מה שלומך?" (: ואז תבינו עד כמה חשובה האינטונציה ולא רק המידע, המלל או התווים.

צליל - sound

צליל הוא תדר אותו אנו שומעים, המופק מגוף גמיש רוטט. לדוגמא: תיבת התהודה של הגיטרה הקלאסית או האקוסטית או ממבראנה של רמקול.

הגוף הרוטט מזיז את האוויר אשר נמצא סביבו ויוצר גל של חלקיקים, אשר מרטיט את תוף השמע באוזן. במוח נגרם גירוי ולתחושה זו אנו קוראים צליל. גלים באורכים שונים יוצרים תחושה של גובהי צליל שונים.

מלודיה - melody

מלודיה, לחן, מנגינה, נעימה, היא "קו" של צלילים המנוגנים אחד אחרי השני המהווים מערכת צלילים בעלת תבנית מסוימת.  

לדוגמא: סולו גיטרה, מנגינה או בייסליין.

הרמוניה - harmony

הרמוניה היא השמעה או נגינה של שני צלילים או יותר, בעלי גובה שונה, המושמעים או מנוגנים בו זמנית.

לדוגמה: אקורד או נגינה של כמה כלים בו זמנית.

מקור מילה הרמוניה נלקח מיוונית Αρμονία ופירושה הוא צירוף.

מרקם - texture

מרקם מוזיקלי הוא היחס, העירוב וההפרדה בין הקולות ביצירה (תפקידי הכלים והזמרים).                 

שימושים שונים במלודיה ומשחקים שונים של הרמוניה וסידור הקולות המנוגנים, יוצרים מרקמים ותחושות שונות והם מהווים חלק בלתי נפרד מהמסר המוזיקלי.

קיימים סוגים שונים של מרקמים כגון:

 

מונופוניה - חד קולי, אך בשונה ממלודיה יש קולות נוספים, נכנסים ויוצאים, המנגנים את אותה המנגינה.  

פוליפוניה - ריבוי קולות וצלילים. כמה מנגינות עצמאיות המנוגנות בו זמנית.

הומופוניה - מספר קולות המנוגנים יחדיו ואחד מהם בולט יותר ומשמש כמנגינה ואילו השאר משמשים כליווי.

הומוריטמיקה - מצב בו קולות שונים מנוגנים באותו מקצב. 

קצב - rhythm

הקצב מתאר חזרה של פעימות במרווחי זמן קבועים או משתנים. ללא קצב, לא נוכל לסדר את משך הצלילים וההפסקות על פני מרחב הזמן.

המושג קצב מורכב גם הוא מכמה גורמים:

מפעם/משקל - קבוצות מחזוריות של מספר פעמות, הנתחמות בתיבות.

מהירות/ BPM/ או טמפו - תדירות הפעמות ביחס לדקה (זמן אובייקטיבי).

מקצבים - תבניות ריתמיות של משך צליל ושתקים (סימני משך השקט בין הצלילים) לסירוגין.

משתנים אלו, יוצרים תחושה שונה בכל יצירה, בכל פעם כשנסדר את הצלילים באופן שונה במרחב הזמן.

משקלים שונים

מנגינה עם שינוי משקל

דינאמיקה - Dynamics

דינאמיקה היא שם כללי להוראות עוצמת הנגינה ואופן הופעת והיעלמות הצלילים. הוראות אלו נכתבות על גוף הטקסט בסימנים מוסכמים המורים על הנגן לנגן באופן חזק, חלש, חזק בפתאומיות והנמכה מידית של העוצמה בצליל הבא, הגברה הדרגתית של עוצמת הנגינה או הנמכתה בהדרגה.

 

לכל הוראה יש סימן מוסכם וברור, המורה על עוצמת הנגינה בכל רגע נתון ביצירה. פרשנות העוצמה היא סובייקטיבית ומשתנה מנגן אחד לאחר ומאוזן לאוזן. דבר זה תלוי באופי היצירה או בתפיסתו של הנגן את כל הנוגע לרגישות ולעוצמת הצליל.

 

לדוגמא: הסימן- P (פיאנו), מורה על עוצמת נגינה נמוכה / חלשה, אך אין הדבר מדע מדויק, היות ואנו לא מודדים את עוצמת הצליל בעזרת מד דציבלים בשעת הנגינה.

 

חלש או חזק הם מושגים יחסיים, סובייקטיביים, תחושתיים והם יכולים להשתנות בתפיסתנו עקב שינויי תהודה ואקוסטיקה בחללים שונים בהם אנו מנגנים. חדר אקוסטי, אולם גדול, מערה או קתדרלה, ייצרו החזר צליל שונה לנגן, כך שאין הדבר תלוי רק במידת כוח השריר שאנו מפעילים בכדי לפרוט על המיתרים או לנגן על הקלידים.

סימן קרשנדו: להתחיל חלש מאוד ולהגביר בהדרגה עד לנגינה חזקה

ארטיקולציה - articulation

ארטיקולציה היא הדרך בה מבטא הנגן את המנגינה בעזרת מכלול הטכניקות שברשותו.

הארטיקולציה יכולה להיות מאוד כללית ומושפעת מאופייה הכללי של היצירה או ממשתנים אחרים כמו הטמפו - המהירות בה מנוגנת היצירה, או הדינאמיקה הנדרשת לכל קטע ביצירה. לכן, הפרשנות הארטיקולטיבית היא פרשנות סובייקטיבית, שיכולה להשתנות בין סיטואציות מוזיקליות שונות וגם מנגן לנגן.

 

לדוגמא: סטקטו; היא טכניקה בה יש לנגן את הצלילים בקיטוע- מופרדים עם הפסקות, אך אין הוראות ברורות עד כמה לקטע או מהו אורך ההפסקה בין צליל לצליל. זוהי דוגמה אחת מיני רבות, בה ניתן לראות כי למהירות הנגינה ישנה השפעה לא מבוטלת על הארטיקולציה. בנוסף, לכל נגן יש את הטאצ' המיוחד שלו. נגן אחד יכול לבצע סטקטו בצורה כזאת שהוא יקצר את הצלילים יותר ונגן אחר יקצר פחות.

דבר זה נתון לפרשנות, טעם אישי, מיומנות נגינה ויכולות פיזיות. אין נכון או לא נכון וניתן להמשיל את הארטיקולציה "למבטא" של נגן מסוים, אם תרצו.

 

"Music is all about sound and feel" נונו בטנקורט.

 

קיימות עוד טכניקות רבות, בהן באה לידי ביטוי הארטיקולציה, ביניהן ניתן למצוא גם טכניקות גיטריסטיות / בסיסטיות מובהקות כמו Slide , Slap, Pull off, Hammer onורבות אחרות, במהלכן נעשה שימוש במעבר בין צלילים או בגישה מצליל אחד לצליל אחר וגם הן ניתנות לפרשנות ומושפעות מאופי היצירה ומאופיו האישי של הנגן.

 

לדוגמא: ניתן לנגן את מנגינה הבאה, המכילה את הצלילים דו ורה בארבעת הצורות הבאות.

בכל הצורות נשמע את אותה מלודיה בדיוק, אך בהבעה ארטיקולטיבית שונה. על אף שהמנגינה נשארת זהה ברמת הצלילים, סדר הופעתם ומשכם, התחושה שנקבל מהמנגינה תשתנה בעקבות השימוש בטכניקות ההבעה השונות. זוהי בעצם מהותה של הארטיקולציה.

בדוגמא מס' 1 נפרוט על המיתר פעמיים, פעם אחת לכל צליל.

 

בדוגמא מס' 2 נפרוט על הצליל דו ולאחר מכן נקיש (Hammer on) על המיתר בסריג בו נמצא הצליל רה.

 

בדוגמא מס' 3 נפרוט את הצליל דו ולאחר מכן נבצע גלישה (Slide) מהצליל דו אל הצליל רה.

 

בדוגמא מס' 4 נפרוט את הצליל דו ונמתח (bend) את המיתר מהסריג בו נמצא הצליל דו עד שנגיע למתח הנכון ונשמע את הצליל רה.

גוון –TONE;

 

כאשר משתמשים במונח גוון (לחלופין סאונד או צבע) בהקשר המוזיקלי שלו, מדברים על אפיון הצליל.

עולם הצלילים הוא עולם מופשט, ולכן, נעשה שימוש בהשוואה למושגים תחושתיים ואסוציאטיביים יום יומיים, כמו צבעים או תחושות של חם, קר, עגול, שטוח ועוד, על מנת ליצור מכנה משותף של הרגשה והבנה בין אנשים שונים.

 

בנוסף, איכות ואופי הגוון הצלילי שונה מכלי אחד לאחר.

לדוגמא: גוון הצליל שהגיטרה הקלאסית מפיקה, שונה בתכלית מגוון הצליל שיפיק הפסנתר, גם במידה ושניהם ינגנו את אותו הצליל בדיוק.

 

כמו כן, ישתנה גוון הצליל גם בין סוגים שונים של כלי נגינה מאותה משפחה.

לדוגמא: משפחת הגיטרות. מנגינה שננגן על גיטרה קלאסית, לא תשמע אותו הדבר על גיטרה אקוסטית או על הגיטרה החשמלית. לכל אחת מהגיטרות קיים מבנה פיזי שונה ומיתרים שעשויים מחומרים שונים, המפיקים גוון שונה של צליל. לגוון הצליל, ישנה השפעה אדירה על אפיון המסר המוזיקלי.

גם אם ננגן את אותה מנגינה על שתי גיטרות קלאסיות שונות, קרוב לוודאי שיהיה שוני בגוון הצלילי מסיבות שונות של טיב החומר או הבניה של הכלי המשפיעים גם הם על גוון הצליל.

 

גם לקולם של בני האדם יש גוון צליל שונה וכולנו מסכימים שהדבר משפיע עמוקות על איכות ואופי העברת המסר.

כולנו מכירים אנשים שיותר כיף לנו לשמוע את קולם וגם אנשים שלא ממש, ללא כל קשר למילים או לטקסט הנאמר.   

 

ניתן גם לשנות את הגוון הצלילי של כלי נגינה יחיד על ידי שימוש בטכניקות נגינה שונות.

לדוגמא, פריטה על מיתרי הגיטרה עם האצבעות, הציפורניים או עם מפרט, עובי וסוג החומר ממנו עשוי המפרט, מעבר בין פיקאפים או פתיחה וסגירה של כפתור טון בגיטרה חשמלית.

נוכל גם להשתמש באפקטים שונים, על מנת לקחת את גוון המקור של כלי הנגינה שלנו למחוזות אחרים לגמרי, אפקטים כמו Distortion, Overdrive, Reverb, WahWah ועוד. כל ייעודם של האפקטים (effect = השפעה) השונים, הוא להשפיע ולשנות את איכותו ואופיו של גוון הצליל.

עכשיו אני מבין מה גואידו תיעד במוזיקה!! (:

למעשה גואידו יצר סדרת סימנים גרפיים מוסכמים, הנקראים תווים מוזיקליים. התווים מזכירים את האל"ף בי"ת והניקוד של אותיות השפה. בעזרת התווים, ניתן לתעד את המשתנים המוזיקליים על רוב תיאוריהם ולהעביר רעיון מוזיקלי בצורה מדויקת ולפרטי פרטים. בנוסף, כך ניתנת לנו הזכות לשמור ולהעביר את היצירות שלנו לדורות הבאים, מבלי שהדבר יהיה תלוי בקיומנו.

 

מעכשיו, בכל פעם שתאזינו לשיר של האמן האהוב עליכם בזמנכם הפנוי או בנסיעת הבוקר בדרך לעבודה או ללימודים, השתדלו להקשיב ביתר תשומת לב למרכיבי היסוד המוזיקליים ולשימוש שאותו אמן עושה בהם בעת הנגינה או השירה.  כמה מהר הוא מנגן, באיזו עוצמה, באיזה גוון או כמה גוונים הוא משתמש במהלך שיר שלם, מהם שינויי המרקמים בין הבית למעבר לפזמון ולסולו והכי חשוב, איך הגורמים הללו משפיעים על הרגשתכם.

הקשיבו, הקשיבו!!!

 

"I play by listening first" פט מטיני

 

לדעתי, נגן טוב, קודם מקשיב לנגינה של שאר הכלים שמנגנים איתו ומנגן מתוך ההקשבה להם, בצורה זו הוא יכול "לראות" את המוזיקה ממבט על ולהתאים את עצמו בצורה הנכונה ביותר לסיטואציה.

נגינה היא כמו כל סיטואציה חברתית או דיון חברתי.

אפשר לנהל "דיון מוזיקלי" בצורה תרבותית, כך שכל אחד משמיע את דברו בצורה נעימה ו/או מחזק את "מילותיו המוזיקליות" של חברו באמצעות ליווי נכון.

אפשר גם לנהל דיון בצורה לא תרבותית, כך שכל אחד מתפרץ לדבריו של חברו ומנסה לגבור על קולו באמצעות נגינה מוגזמת ולא עניינית, מה שיוצר סיטואציה בה כולם צועקים ואף אחד לא מקשיב לזולתו - קקופוניה.

כאשר נגן עסוק בהקשבה ובדו – שיח, הוא יודע באיזה אופן לנהוג בכלי הנגינה שלו ביחס לסביבה המוזיקלית בה הוא שרוי. האם לנגן חזק, חלש, הרבה, מעט. האם יש לעשות שימוש באפקטים או שאולי עדיף לא לנגן כלל בחלק מהשיר.

הקשבה לעצמי

בכל פעם שתנגנו בזמנכם הפנוי או עם החברים בחדר החזרות או בהופעה, שימו לב ותקפידו על כל צליל שיוצא לכם מכלי הנגינה. תקפידו על בחירת הטכניקה הנכונה, הגוון והעוצמה הנכונים שיעזרו לכם לבטא את עצמכם ולהעביר את המסר שלכם בצורה הטובה, הנכונה והמדויקת ביותר למאזינים.

אגב גם לקרוע את המגבר זה מסר (:

הקשבה לאחר וכבוד הדדי

תנו תשומת לב יתרה לתפקידים אותם מנגנים חבריכם ללהקה. תשתלבו ותרגישו האם ביחד אתם יוצרים הרמוניה יפה ונעימה או צורמת ומטלטלת במידה והשיר דורש זאת. שימו לב גם למרקם המוזיקלי שנוצר בזכות סך תפקידי הנגינה השונים או הזהים מלודית / הרמונית / קצבית של הכלים בכל אחד מחלקי השיר אותו אתם מנגנים.

בעזרת הכלים הללו וידע תיאורטי נוסף, תוכלו לבצע שינויים בשיריכם או ליצור אינטרפרטציה (פרשנות - קאבר) לשירים של אחרים.

העיקר הכוונה

 

בכל מקרה, בין אם אתם מנגנים או שותקים, מתבטאים או מקשיבים לאחר, הכי חשובה היא הכוונה וההתכוונות לעבר יצירת המסר.

נגינה רק לשם נגינה או לשם תצוגת יכולות היא כמו ברכה לבטלה. כמוזיקאים, תפקידכם הוא לשרת את השיר ואת המסר שהוא טומן בחובו ודרכו להביא את הקול ואת הביטוי שלכם.

כל מה שתעשו במהלך הסיטואציה המוזיקלית, חייב להיות עשוי מתוך התכוונות טהורה ומלאה והכי חשוב בשרות המסר.

 

כשהקשבתי לראשונה לאלבום האגדיAchtung baby  של אחת מהלהקות האהובות עלי  ,U2 נדמה היה לי, כאילו הכלים לא מפסיקים לנגן. לאחר שמיעות חוזרות ומרובות במהלך השנים, החלטתי לתת תשומת לב גדולה יותר לתפקידי הכלים באלבום ולהפתעתי הבחנתי שבחלק מהשירים, הכלים כולם מנגנים את המינימום ההכרחי ובמינון מדויק. זה נשמע כאילו כל שיר, גם אלו המינימליסטיים ביותר באלבום, עולה על גדותיו מרוב עושר צלילי.

לדעתי, ולדעת רבים ואני מרשה לעצמי לדבר בשם אחרים כיוון שאלבום זה מזמן הפך לקונצנזוס בעולם הרוק, זו היא תוצאה של הפקה יוצאת מן הכלל ושימוש נכון במשתנים המוזיקליים של סך כל תפקידי הכלים ותפקידי השירה באלבום מופת זה.

 

כאמור, ניתן ללמוד המון מהקשבה לנגנים סביבנו ובטח שניתן ללמוד מאמנים גדולים, ותיקים ומנוסים מאתנו.

לימדו דרך האוזניים את השיר האהוב עליכם ושימו לב לכל הפרטים עליהם דיברנו.

כל פרט מוזיקלי קטן שהאומן והמפיק המוזיקלי החליטו להכניס לשיר משנה. גם אם אנחנו לא שומעים אותו בבירור אנחנו בהחלט מרגישים אותו.

חשוב שתדעו שאנחנו שומעים הרבה מעבר למה שידוע לנו.

ברוב הקלטות האולפן וגם בחלק מן ההופעות החיות, קיימים רבדים עדינים ועמוקים של תפקידי נגינה, שהם לא בולטים, אך הם משנים המון ומוסיפים עומק ורוחב לקטע המנוגן.

שימו לב לפרטים ותנסו בראשכם "לפרק" את השיר לערוצים מהם הוא מורכב וכך תוכלו להאזין גם לתפקידים הנסתרים ביותר,

שם קורה הקסם.

"זה לא מה שאמרת, זה איך שאמרת את זה"

 

מוקדם יותר הצעתי לעשות ניסוי קצת קיצוני בו הצעתי לכם לצעוק על מישהו "מה שלומך?", אני מקווה שאם עשיתם את זה, היה זה בצחוק ולא ברצינות :/. בטח שמתם לב שהאינטונציה הבוטה בה ייעצתי להשתמש, יוצרת ניגוד קשה ביחס לשאלה המאוד מתחשבת ששאלתם. שאלה מתחשבת באינטונציה בוטה, עלולה לגרום לסובבים אתכם לחשוב שאתם קצת לא נורמאליים וחסרי רגישות וכישורים חברתיים.

 

כאמור האופן "המוזיקלי" בו אנו מדברים טבוע בנו כבני האדם משחר הימים ואנחנו מגיבים לא רק למידע הנמסר, אלא גם לאופי הצלילים, גובהם, גווניהם וניגונם. כולנו מכירים את המשפט השגור: "זה לא מה שאמרת, זה איך שאמרת את זה.".

 

כעת לאחר כשהבנתם טוב יותר את המשתנים המוזיקליים ואת השפעתם על המסר, נסו לומר שוב "מה שלומך?" בשינוי קל, בכל פעם תקבלו תגובה ותשובה שונה לאותה אמירה(אל תגזימו עם זה).

 

באותו האופן נסו לנגן פראזה (משפט מוזיקלי) קצרה על כלי הנגינה שלכם. נגנו אותה מספר פעמים ובכל פעם שנו אותה קלות. השינוי יכול להתבטא בכל אחד מן המשתנים שפרטנו קודם: שינוי בארטיקולציה, שינוי בגוון, שינוי בקצב או במקצב. עם כל שינוי תבוא תגובה שונה של הפרטנרים שלכם לנגינה או של קהל המאזינים כיוון שביטוי גורר ביטוי גורר ביטוי.

 

אם פראזה אחת קצרה לפתע מתאימה לאלף ואחת סיטואציות מוזיקליות שונות, זה סימן שאתם עושים עבודה מעולה :)

- המשיכו כך!

אני מקווה שהשכלתם ולמדתם קצת על המוזיקה ומרכיביה וגם למדתם כמה טיפים טכניים וגם פילוסופיים. כיצד להתבונן ולהקשיב למוזיקה, לסביבה ולעצמכם.

 

שלכם מקרב לב,

 יוסי גיל

  • Facebook Social Icon
  • YouTube Social  Icon
  • Instagram Social Icon
  • SoundCloud Social Icon